צומת של החלטות / אמונה שהם

לפעמים אני מרגישה שאני עומדת על צומת בין 2 רכבות. ממזרח למערב, חוצה אותה ציר הזמן של החיים שלי כעת, כאשר העבר במזרח והעתיד במערב. מדרום לצפון, חוצה אותה ציר זמן של קבוצה אחרת. העבר המעורפל בדרום, והעתיד בצפון. בכיוון הצפון, אני רואה ערפל לא ברור אך מבטיח יותר ממה שנראה במערב, ובכיוון המזרח אני רואה אנשים וזכרונות. אני מתלבטת האם לשעוט צפונה אל תוך הערפל המבטיח, או לשעוט מערבה עם כל האנשים והזכרונות. אין ביכולתי לנוע אל עבר צפון מערב. אם אנסה לנוע בכיוון זה, 2 הרכבות יתנגשו ואצא קירחת מכאן ומכאן. אם אלך צפונה, אני אאבד אנשים, אך אכיר אנשים חדשים ואצבור זכרונות נוספים, שיחפו על הזכרונות הפחות טובים שנותרו בציר בין מזרח למערב . אם אלך מערבה, אשאר בסביבתי הטבעית והמוגנת, עם זכרונותיי הטובים וגם האלו שפחות. "אולי מוטב שאעמוד במקום?" אומר הקול בראש. אני מחליטה לצעוד צפונה. לפתע, הדברים המוכרים מהמזרח קוראים לי לשוב לחיקם, ולצעוד איתם לכיוון מערב. אני סרה בחזרה לצומת בין הרכבות, ומשם מתקדמת מזרחה. בחצי הדרך, קורא לי הערפל מהצפון. אני חוזרת אל הצומת. אולי מוטב שאשאר כאן. אבחר בלא לבחור. אחכה לרכבת שתשטח אותי על המסילה, ותגאל אותי מהחלטה הרת גורל זאת.