אמונה בעיר הגדולה

 לפני כמה ימים, אחותי ואני אספנו בפעם האחרונה את הפליימוביל שלנו. היא מחליפה חדר בגלל כל מיני סיבות, וככל הנראה לא יהיה מקום לפליימוביל, לפחות לא באותו האופן בו היה לו מקום עד כה. זה אוסף שאנחנו מטפחות כבר יותר מעשור. כמעט תמיד כשהיו נכנסים לחדר המשחקים או לחדר של אחותי, הייתה שכונת אנשי פליימוביל שוקקת חיים על רצפת החדר. בחדרה החדש לא בטוח שזה יוכל להתקיים. המשחק בפליימוביל היה דבר קבוע אצלנו במשך המון זמן, והיו לנו חוקים מסודרים בקשר לכך. למשל, פעם בשבוע היינו משנות את חלוקת הבתים והמשפחות של הדמויות, ובכל פעם היינו צריכות לקחת גם בנים וגם בנות. לפעמים, כשהיינו נמצאות מחוץ לבית, היינו משחקות בפליימוביל בצורה ווקאלית, כלומר היינו רק מדברות את הדמויות. יש לנו בערך 80-100 דמויות, ולכל דמות נקבע שם משלה וגם כוח על כלשהו. לא אכפת לי שאחותי ואני עברנו את גיל 10, ושבגילי זה כבר הרבה פחות מקובל לשחק בפליימוביל. אמנם לא נגעתי בדמויות הפלסטיק הללו חודש לפחות, אבל היה לי קשה לאסוף את פריטי הריהוט והדמויות אל תוך השקיות. זה סוף של עידן בשבילי. סוף של עידן מלא דימיון, שדרכו אפשר לגלם גם את הע...

I would like to get rid of my overthinking. It causes me a lot of headache, sadness and make me feel hated sometimes, although I know that it's wrong and I'm a loved person. I would like to get rid of my shyness. It avoid me from doing a lot of things, like talking in public. I would like to get rid of my teacher attachment. I know that this one teacher loves me just like I love her, and she's paying attention for other students because she loves them too, and that doesn't mean she doesn't love me at all, and she won't replace me as soon as I will graduate. I would like to get rid of my procrastination. It makes me fail a lot, although I'm trying to stop it. I would like to get rid of my perfectionism. It makes me disappointed a lot.