על סבים וסבתות / אמונה שהם

יש לי 4 סבים וסבתות. מתוכם 3 חיים ו3 מוספדים. האחד נח מנוחת עולמים בין רגבי אדמה, השניה עודנה בין החיים, והאחרים חיים מתים עבורי. את האחד בקושי זכיתי להכיר, אך הסיפורים מלאים בשבחים עליו. 

האחרים ניסו לרכוש אהבתי אליהם במתנות ובילויים, אך כמות אפסית של דאגה לי. השניה רכשה את אהבתי אליה בהיותה דואגת לי. לאחד הייתי כותבת דברי הספד, לו זכיתי להכירו. מסופר רבות על כך שהיה אדם טוב. לאחרים לא אכתוב כלל. כי על מה אכתוב, על דברים שעשו לי אי אז, שהיום אני מבינה שלא היו כשורה? על אפליות שעשו בין נכדיהם? יתרה מכך, לא מספידים אנשים חיים, גם אם הם מתים בעיניי.

כשעולמי התהפך עליי, האחרים התבצרו בעמדתם. הם גם הגדילו לעשות, וניסו להמריד אותי נגד דברים היקרים לי מפז - הערכים שלי. מאז הם מסתכלים עליי כעל משהו הדורש תיקון. לעומתם, השניה קיבלה את החלטה זאת באופן קשה ולקח זמן עד שהשלימה עימה, אך היא עדיין מסתכלת עליי כבעבר. היא עדיין דואגת לי, אך לא ממקום שאומר שאני דורשת תיקון. 

מבחינתי, השניים הם לא מעבר לשמותיהם הפרטיים. אם אכנה אותם "סבתא" או "סבא", זה יהיה באופן שהינו כינוי לאדם בא בימים, אך לא מעבר.