בקבוק של דמעות / אמונה שהם

לפעמים, אני רוצה להכניס את כל העצב שאני חווה בחיים לתוך בקבוק זכוכית, לסגור אותו בפקק שעם ואת הבקבוק להשליך לים. לא משנה לי אם הוא יגיע למישהו או יתמלא בדמעות וכתוצאה ישקע במצולות, העיקר שלא ארגיש מעיקה ומועקה. מי שהבקבוק יגיע לידיו, לא יוכל ליצור איתי קשר חזרה. כך אני גם לא ארגיש מציקה וחופרת.

אני מגיעה אל הים עם הבקבוק ועם כל העצב שכלוא בתוכו. אני עומדת להשליכו למים כמתוכנן, ואז נזכרת שבלי עצב, לא אוכל לחוש שמחה. את השמחה שאני מייחלת לחוש. שמחה מדברים פשוטים, בלי צורך בריגושים קיצונייים. בלב כבד אני מרוקנת את תוכן הבקבוק חזרה לתוכי. אני חוזרת לעצב כדי שאוכל מתישהו לחוש שמחה גם מדברים קטנים ופשוטים.

אני רוצה לחזור להיות שמחה, ומנגד שהעצב לא ישתלט עליי