מחשבות אוטיסטיות על מחשבות נוירוטיפיקליות על אוטיזם / אמונה שהם

 הבהרה לקורא: מדובר בפרשנות אוטיסטית שלי למחשבות נוירוטיפיקליות על אוטיזם שאני שומעת מאנשים, שלפי מה שאני יודעת הם נוירוטיפיקלים (= ללא שוני מוחי). המחשבות אינן שלי, אבל הפרשנויות והתובנות בהחלט שלי. ברור לי שלא כל הנוירוטיפיקלים אותו דבר.

אוטיזם זאת האבחנה הכי מקוטבת בקרב נוירוטיפיקלים. מחד, יש אמירה רווחת שאוטיסטים הם בעלי חוכמה מעל הממוצע, מה שלא נכון בכלל. אוטיזם לא קשור לאינטיליגנציה. מאידך, השימוש באוטיזם כמילת גנאי הוא רווח מאוד (וכי למה שיעשה שימוש במילה שאינה מתארת דבר רע כמילת גנאי?). מעולם לא שמעתי נוירוטיפיקל אומר משהו בשבחם של דיסלקסיה או הפרעות קשב וריכוז או כל שוני נוירולוגי אחר שאינו אוטיזם.

גם שמעתי לא מעט את הטענה שאוטיסטים הם תמימים ו"בעלי נשמות נעלות של מלאכים שלא מסוגלים לשקר". רבותיי, זה שאני לא משתמשת בשמות קוד המתארים מיניות ושאר דברים או שוזרת מילת גנאי כל משפט שני, לא אומר שאני לא מבינה מה הכוונה, או שאני אדם טהור! ובכלל, אם הייתם נכנסים למחשבה שלי, קשה לי להאמין שלא תהיו בשוק במידה מסוימת. ובאשר לשקרים, אם היה לי שקל על כל פעם שאחי האוטיסט תחמן או ניסה לתחמן את אמא שלי לעשות דברים כדי שהמשקפיים שלה ייפלו, למרות שהוא יודע שהיא זקוקה להם (יש לו מעין אובססיה לגביהם. זה כבר עניין לפוסט אחר), הייתי יכולה לקנות לפחות וילה אחת בסביון. הוא כבר יודע מה להגיד ולעשות כדי שמשקפיה ייפלו, אבל זה כבר פחות עובד לו. וכן, גם לי היו לא מעט עניינים עם אמת ושקרים.

בנוסף, כשסיפרתי לנוירוטיפיקלים סביבי שאובחנתי כאוטיסטית, כמעט כל התגובות היו "איך את עם זה?" או משהו בסגנון. כששיתפתי בפורומים של אוטיסטים שקיבלתי אבחון, אמרו לי מזל טוב. נוירוטיפיקלים יקרים, ברוב המקרים שאני מכירה, יום קבלת האבחון הוא יום חג (או סתם יום רגיל)! סוף סוף גילית למה את שונה מאחרים, אז תחגגי את זה, מותק! תוסיפי ללוח השנה שלך את תאריך גילוי האבחון כדי לחגוג את האבחונולדת (כמו יומולדת) שלך כל שנה אם בא לך. מעכשיו חייך יישתנו. האם הם יישתנו לטובה או לרעה? זה תלוי בך ובסביבתך. רוב המקרים שאני מכירה מציינים שינוי לטובה. אם יהיה שינוי לרעה, תוכלי לציין את האבחונולדת כיום אבל. זה תקף גם לגילוי שאחד מבני המשפחה הוא אוטיסט. החגיגה לא חייבת להתבצע באירוע ענק שמהווה סכנה להצפה חושית, אלא אפשר גם ללכת לפיקניק או סתם לא לעשות כלום ולחגוג מחשבתית בלבד. אני לא אשכח שבחופש הגדול הלכתי לפיקניק עם בני נוער אוטיסטים מכל הארץ, ובסוף צעקנו שאנחנו אוטיסטים ואנחנו גאים בזה.

כשהתחילה המלחמה, שמתי לב לעוד דבר שהרגיז אותי. כשנויה דן נחטפה, הרגשתי שמתייחסים אליה הרבה יותר מאל שאר החטופים, ורק בגלל שהיא אוטיסטית. לא התייחסו אליה בתור נויה, אלא בתור אוטיסטית, ולפיכך היא חשובה יותר מאחרים ויותר מדוברת מהם. אני לא רוצה שייחסו לי או לחוויות שעברתי בחיים נתח גדול הרבה יותר מאחרים, בגלל שאני אוטיסטית. לקבל התאמות רק כשאני מבקשת אותן או שברור שיש לי צורך בהן. שיתייחסו אליי בתור אמונה, ולא בתור אוטיסטית.