אמונה בליווי תעסוקתי: פרק א' - העובדת הסוציאלית

אז היי, אני אמונה. אני נערה אוטיסטית, וסיימתי תיכון. כרגע אני מחפשת עבודה במסגרת של ליווי תעסוקתי, והחלטתי לכתוב סדרת פוסטים לתיעוד כל השלבים, כדי שהמידע יהיה נגיש לחפצים בו. השלב הראשון בתהליך, שעליו אני אסביר היום, הוא השיחה עם העובדת הסוציאלית בעירייה/מועצה מקומית.

לפני שנתחיל, חשוב לציין שבשביל הליווי צריך להיות מוכרים בלשכת הרווחה האיזורית. אחרי גיל 18, צריך לחדש את ההכרה.

לאחר קצת בירורים, קיבלנו מהעירייה פרטי יצירת קשר עם העובדת הסוציאלית. התכתבתי איתה דרך המייל, ותיאמתי איתה מועד לשיחה טלפונית.

הגיע מועד השיחה. בשיחה היו שני חלקים. 

החלק הראשון היה הסבר כללי על מה זה ליווי תעסוקתי. העובדת הסוציאלית הסבירה לי שהיא לא זאת שעושה את הליווי, אלא היא מחברת אותי לעמותה שהיא חושבת שהכי תתאים לי על סמך השיחה ביננו. היא גם הסבירה לי בכלליות מה השירותים שעמותות של ליווי תעסוקתי נותנות. בקצרה, מסבירים על איך להציג את עצמי בפני מעסיק, איך כותבים קורות חיים, ובמהלך תקופת ההעסקה שלי הם עוזרים לי לוודא שאין פגיעה בזכויות שלי. היא הסבירה לי גם שאני אקבל משכורת רגילה, ולא מה שנקרא משכורת מותאמת (את זה מקבלים במפעל מוגן).

החלק השני היה שאלות עליי. היא שאלה אותי שאלות כמו איפה בעיר אני מתגוררת, מה אני עושה אחר הצוהוריים, האם יש לי ניסיון תעסוקתי כלשהו, והאם יש לי כיוון למקומות שארצה לעבוד בהם. עניתי לה שאין לי ניסיון תעסוקתי, ושאני מעוניינת לעבוד במשהו שקשור לספרים (חנות ספרים או ספרייה).

כמה שעות לאחר תום השיחה, קיבלתי ממנה מייל. היא ביקשה את הסכמתי להעביר את פרטיי לעמותה בשם "בית חם", שלדעתה הכי יתאימו לי ולמה שאני מחפשת. נתתי לה את הסכמתי.

לאחר מספר ימים, יצרו איתי קשר מהעמותה שחיברו אותי אליה. מה קרה בשיחה? כל זאת ועוד, בפרק הבא...