אמונה בליווי תעסוקתי: פרק ג' - פגישת ליווי ראשונה

תקציר הפרקים הקודמים: אני (אמונה) התחלתי תהליך של ליווי תעסוקתי, מתוך מטרה לעבוד לפני הגיוס שלי לצה"ל. בפרקים הקודמים התמקדנו בשני השלבים הראשונים בתהליך - המפגש עם העובדת הסוציאלית, והמפגש עם העמותה שהיא חיברה אותי אליה. בעמותה הסבירו לי קצת יותר בפירוט על השירותים שהם נותנים ועל כל התהליך, וגם שאלו אותי על תחומי עניין וחוזקות וחולשות כדי להכיר אותי יותר. ניתן למצוא כאן בבלוג את הפרקים הקודמים, תחת הכותרת "אמונה בליווי תעסוקתי".

הגיע יום הפגישה. רבקה ואני נפגשנו במרכז הקניות כפי שקבענו. כשרבקה שאלה אותי לשלומי, סיפרתי לה על אירועי הקראת השירה שהשתתפתי בהם והסברתי לה על אופי האירועים וצורת ההתנהלות של כל אחד. סיפרתי לה גם שאני נוסעת אליהם עצמאית בתחבורה ציבורית, למרות ששניהם מאוד רחוקים מהעיר שבה אני גרה. 

היא אמרה שבפגישה הזאת נעשה היכרות קצת יותר מורחבת, מיפוי של חוזקות, חולשות, יכולות ורצונות כדי למקד את חיפוש העבודה ועל מה צריך לעבוד, ושזאת אבן דרך ראשונית בחיפוש תעסוקה. היה גם שאלון ממוחשב של משרד הרווחה שהיינו צריכות למלא אבל הוא לא עבד, אז היא אמרה שנמלא אותו בפגישה הבאה. 

לאחר מכן, היא חזרה על כמה נקודות שציינתי בפגישה שהייתה לנו עם קרן - שאני מתגייסת עוד כמה חודשים, שאני רוצה לעבוד עד אז,  שזמנים זה דבר שהוא חזק אצלי, שאני לפעמים מתקשה לבקש עזרה, שאני מעדיפה לעבוד בתחום הספרים וששירות לקוחות יכול להיות לי טיפה מאתגר. היא הוסיפה גם שציינתי שתחום האוכל הוא מבחינתי מחוץ לקטגוריה. כשהיא שאלה אותי על ההיסטוריה התעסוקתית שלי, אמרתי לה שלא עבדתי בעבר, אבל הוצע לי להעביר שיעורים פרטיים במתמטיקה לבן דוד שלי ושזאת אופציה שאני חושבת עליה. הוספתי שאני מאוד חזקה במתמטיקה, ושבן דוד שלי עולה לתיכון. ציינתי שאני מרגישה שבכללי להסביר דברים זה לא דבר שאני מאוד חזקה בו, וספציפית במתמטיקה לא נגעתי בחומר הרבה זמן, אבל אני יכולה ללמד יסודי - חטיבה כי שם החומר פשוט יותר. רבקה אמרה שממה שנראה אני פתוחה לנסות דברים חדשים. סיפרתי לה שהתנסיתי במתן סיוע במתמטיקה בתקופת בית הספר, כשעדיין הייתי לומדת מתמטיקה, אבל זה לא מאוד צלח כי מי שניסיתי לסייע לו לא הבין אותי. רבקה אמרה שכושר הסברה זה דבר נרכש, ויש אנשים שיותר קל להם בזה ויש כאלו שפחות. היא שאלה אותי אילו מקצועות אחרים בבית ספר אני אוהבת, ועניתי שמאוד נהניתי משיעורי ספרות. אמרתי אבל שנבחנתי בעל פה בספרות כי היה לי קשה לארגן את הכתיבה של התשובה (למשל לפני שהייתי עוברת לשלב הבא בכתיבת התשובה, הייתי משקיעה המון זמן בלוודא שלא פספסתי בחלק הזה שום פרט שאשתמש בו בחלקים הבאים וזה היה קצת מכניס אותי ללחץ כי אם אוסיף אותם אחר כך, זה יגרום לבלאגן בדף. במבחן בעל פה הייתי יכולה פשוט להוסיף אותם אחר כך מבלי שיגרם בלאגן). הוספתי שאני מאוד טובה באנגלית, ושהרחבתי צרפתית בתיכון וגם בזה הייתי מאוד טובה. פירטתי ואמרתי שבאנגלית אני יכולה לנהל שיחה די בקלות, אבל בצרפתית לעומת זאת יהיה לי קשה יותר לנהל שיחה כי אין לי כמעט אוצר מילים אבל אני בקיאה בחוקי הדקדוק של השפה. היא אמרה שנראה שיש בי צד הומני, שיותר מתמקד בפרשנות, ולעומת זאת יש בי גם צד ריאלי, שיותר נסמך על חוקים. הוספתי שלפעמים אני משתעשעת במחשבות על איך אחרים יפרשו את השירים שלי, וגם שאני מקבלת הרבה מחמאות על השירים שלי. למשל, אחד ממארגני האירועים שהשתתפתי בהם, אמר לי לא להפסיק לכתוב שירים, ושהמורה שלי לספרות מרבה להגיד לי שאני מוכשרת כשאני מראה לה משיריי. רבקה שאלה אותי באיזה ז'אנר אני כותבת ומתי אני כותבת, ועניתי שאני כותבת את הרגשות שלי ושאני כותבת מתי שאני מרגישה שיש לי מה לומר ושהשיר כבר מתחיל להירקם בי. הוספתי שהזמן שאני מקדישה לכתיבת השירים משתנה מפעם לפעם, ויש שירים שכתבתי בשעה ויש שירים שכתבתי במשך שבוע.

כשרבקה שאלה אותי על מקצועות שהתקשיתי בהם בתקופת הלימודים, אמרתי שמאז ומעולם התקשיתי בחינוך גופני אבל בשנים האחרונות אני מתאמנת באופן פרטי, ושלאורך כיתה י"ב התקשיתי בפיזיקה. היא אמרה שמתוך זה היא מבינה שעבודה שעיקרה פיזי היא פחות רלוונטית. אמרתי לה שכל עוד לא נדרש מאמץ פיזי רציני, אני יכולה לעמוד בזה, ושנניח אני כן מסוגלת לסחוב ספרים ונתתי כדוגמה את הפעם ההיא שהלכתי לרכוש כמות גדולה של ספרים יחד עם אחת החברות שלי. רבקה שאלה האם עבודה שהיא על הרגליים נראית לי רלוונטית. אמרתי לה שכן, במידה ואוכל לשבת מדי פעם להפוגות קצרות. כשנשאלתי על ניידות, אמרתי שאני מסתמכת על תחבורה ציבורית, אז אוכל להגיע בימים רגילים אבל אם נניח אתבקש להגיע במוצאי שבת אז זה יהיה לי טיפה קשה יותר. היא שאלה אותי על פניות לעבודה מבחינת זמנים, והזכרתי לה על הקבוצות החברתיות שלי שממוקמות בשני קצוות שונים של העיר ועל הטיפולים הפרטניים שלי. אמרתי שאני פנויה לעבוד בכל הבקרים, אבל בימים שיש לי אותם, שזה רוב השבוע, אני אצטרך לצאת בערך בשעה ארבע כדי להגיע בזמן. הוספתי גם שאני פנויה בימי שישי, ושבימי שלישי וחמישי אני פנויה גם אחר הצוהוריים.

כשרבקה שאלה איך מתבטא הקושי שלי בבקשת עזרה, עניתי לה שלא תמיד אני יכולה לשים לב לצרכים שלי אז אני עושה לעצמי מעין לוח זמנים בראש שאומר שכל שעתיים אני צריכה הפסקה קצרה של כמה דקות כדי להתפנות או לאכול וזה חיוני לתפקוד שלי, ואני יודעת שכנראה יהיה לי קשה לבקש את זה. אמרתי גם שזה לא קריטי שזה יהיה על הדקה. רבקה אמרה שכשנתחיל לחפש עבודה ולהתכונן לראיונות, אז יש את העניין של הראיון, שאז אני אתבקש להציג את ההיסטוריה שלי בשוק התעסוקה, את החוזקות והחולשות שלי ולמה אני רוצה לעבוד. היא הוסיפה שזאת גם הזדמנות בשבילי להכיר יותר לעומק את אופי העבודה ולהציף דברים שאני צריכה, כמו למשל הפסקה של כמה דקות כל שעתיים. היא שאלה אם זה נכנס אצלי בקטגוריה של לבקש עזרה, ואמרתי שבמקרה הזה זה נכנס תחת בקשת התאמות, שזה יותר קל לי. חידדתי ואמרתי שהקושי יהיה לבקש את ההפסקות מתי שאני צריכה אותן. היא אמרה שזה מאוד תלוי באופי העבודה ואיפה. היא אמרה שהיא למשל עבדה במלצרות בעברה, ונתנו לה הפסקה אחת ביום, אבל לעומת זאת אם אני עובדת בחנות ויש עוד עובדים איתי, אז יש לי גיבוי וככה בעצם יותר מתאפשר לי לקחת הפסקות. היא הוסיפה גם שאם אני לבד בחנות ואין הרבה תנועה, אני יכולה לאכול כמה דקות בעמדה שלי. היא רשמה לעצמה את כל הנקודות האלו, במטרה למצוא לי מקום שכמה שיותר יתאים לי. היא אמרה שאמנם המטרה היא למצוא מקום שיתאים לי בצורה מיטבית, אבל לפעמים צריך להתפשר וצריך להחליט על מה מתפשרים. אמרתי שההפסקות הקצרות חיוניות לתפקוד שלי, אז עליהן אני לא מוכנה לוותר, ושאני מסתובבת עם שעון יד אז קל לי להקפיד על זמנים ולא להתמהמה, וגם זה לא מוקפד על הדקה ואפשר להתגמש. אמרתי גם שאני מתקשה בביצוע מספר פעולות במקביל בצורה מיטבית. כשרבקה שאלה על בעיות הדיבור שציינתי בפגישה הקודמת, אמרתי לה שאני כבר יותר מצליחה לשלוט בבהירות הדיבור שלי. שיתפתי שבאירועים שהייתי בהם היה לי מאוד קל לדבר בצורה ברורה, ומה שעזר לי אז זה העובדה שקראתי מדף בעיקר, ופחות דיברתי חופשי. אמרתי גם שיותר קל לי לדבר מול כמות קטנה של אנשים, וכשלא דוחקים בי למהר. הוספתי גם שמההסתכלות שלי על חנויות ספרים, הן העובדים והן הלקוחות שלווים יותר בהשוואה לסוגים אחרים של חנויות. 

לאחר מכן, רבקה שיתפה שבגלל שאני עומדת להתגייס והזמן שלנו מוגבל, אנחנו נעשה את התהליך בצורה קצת שונה. אנחנו במקביל גם נעבוד על מיומנויות וגם נסתכל על משרות. היא אמרה גם שאולי בהמשך התהליך היא תיתן לי משימות כדי להתאמן על המיומנויות שיותר קשות לי. בהמשך הפגישה, סיפרתי לה על הזום של התוכנית שדרכה אני מתגייסת שהיה לי יומיים לפני. אמרתי לה שהציגו לנו שם את המשך המסלול בתוכנית ואת המסוגלויות שהתוכנית מבקשת מאיתנו, ושזה גרם לי להבין שזה טוב שאני מתחילה עכשיו את הליווי התעסוקתי ושזה יכול לסייע לי גם בצבא. היא שאלה אותי מה חשבתי על מה שאמרו שם, ואמרתי לה שבהרבה דברים אני כבר טובה, ושיש להם חוקים שבעיניי הם חסרי היגיון כמו למשל להכניס חולצה למכנסיים, אבל זה לא עקרוני לי אז אני לא מתווכחת עם זה. הוספתי שיש רשימה מאוד מצומצמת של תפקידים שאני יכולה להתגייס אליהם במסגרת התוכנית, אבל עוד לא עיינתי בהם לעומק. בהקשר הזה ציינתי שיש לי נטייה לדחיינות כשיש לי הרבה זמן למשימה, ומה שעוזר לי עם זה בהרבה מקרים זה להציב לעצמי דדליין. נתתי כדוגמה את התיק הספרותי שהיינו צריכים להכין במגמת צרפתית בכיתה י"א. למדנו לאורך השנה שלוש יצירות ספרותיות, ועל כל יצירה היינו צריכים לעשות עבודה יצירתית, והיינו צריכים להגיש את זה באפריל. מה שעשיתי היה להגיד לעצמי שעד דצמבר אני מסיימת לעבוד על היצירה הראשונה שלמדנו, וככה גם עשיתי עם השתיים האחרות. 

בתום הפגישה, שאלתי את רבקה כמה פגישות ליווי יהיו לנו, כי אני רוצה להתחיל לעבוד בהקדם. היא אמרה שהתהליך שונה מאדם לאדם, ואיפה שאפשר היא מתקדמת איתי בקצב שאני רוצה. אמרתי שאני רוצה להתחיל לעבוד בספטמבר - אוקטובר. היא שאלה "אז מבחינתך באוגוסט זה כזה חיפוש, הכנה ודברים כאלה ובספטמבר - אוקטובר להתחיל לעבוד?" השבתי לה בחיוב ונפרדנו לשלום. אני מאוד נרגשת להתחיל את התהליך!

כמה ימים לאחר הפגישה, קבענו דרך הווצאפ שגם את המפגש הבא נקיים באותו מקום ובאותו זמן. הגיע מועד הפגישה, ונפגשנו במקום שקבענו. מה קרה בפגישת הליווי השניה? איך התקדמנו בתהליך? את כל זה תגלו בפרק הבא…