אמונה בליווי תעסוקתי - פרק ד' - שאלות על גבי שאלות (פגישת ליווי שניה)

תקציר הפרקים הקודמים: אני (אמונה) נערה אוטיסטית, והתחלתי תהליך של ליווי תעסוקתי, מתוך מטרה לעבוד לפני הגיוס שלי לצה"ל. עד כה עסקנו בשלב העובדת הסוציאלית, בשלב העמותה ובהתחלה של פגישות הליווי.

רבקה ואני נפגשנו בשנית באותו מקום. שתינו הקדמנו בכמה דקות, ושיתפתי את רבקה שאני תמיד מכוונת להגיע לפני למקומות, על מנת שלא אאחר אם יהיו תקלות בדרך. למשל, אם אני צריכה להגיע למקום כלשהו בשעה 11:00 בבוקר, אני אכוון את האפליקציה כך שתראה לי מסלול כך שאהיה אמורה להגיע למקום בשעה 10:30 בבוקר. היא שאלה אותי איך היה לי באירוע הקראת השירה שהשתתפתי בו בחיפה. סיפרתי שהלך לי טוב, למרות שהייתה מילה אחת שההגייה שלה השתבשה לי, ושהמשכתי להקריא את השיר כאילו כלום לא קרה. היא שאלה איך האנשים הגיבו. אמרתי שהשיר היה תלוי במתחם האירוע והיו אנשים שעצרו וקראו אותו והחמיאו לי עליו.

רבקה אמרה שנשאיר את הפגישה שלנו באותו יום, מקום ושעה. אמרתי שבית הקפה שבו אנחנו יושבות עתיד להיסגר בעוד שבוע ויום, אז בחרנו את בית הקפה שבו ניפגש לאחר שהמקום ייסגר. כשרבקה הציגה בפניי במה נתמקד היום, היא אמרה שהיום נמלא את השאלון של משרד הרווחה שניסינו למלא בשבוע שעבר. מטרת השאלון היא למפות את המקומות בהם אזדקק לסיוע ואת הדברים שעליהם נצטרך לעבוד בליווי. למשל יש מי שרוצים שילוו אותם לריאיונות, יש אנשים שרוצים שיעזרו להם לתווך למעסיק את מה שהם צריכים, ויש כאלו שרוצים לעשות את זה בעצמם. היא הוסיפה שהמטרה היא לא רק למצוא עבודה אלא להצליח גם לשמר אותה, ושהיא תלווה אותי גם במהלך תקופת ההעסקה. היא הרחיבה ואמרה שאנחנו נשב ביחד ונחשוב מה אני רוצה ומה מתאים לי בהקשר של סיוע במקום העבודה. חלק ממטרת השאלון היא גם להבין אילו סוגי אתגרים אני צפויה להיתקל בהם במהלך תקופת ההעסקה. היא אמרה שהיא מקווה שנסיים את השאלון בפגישה הזאת, ושבפגישה הבאה כבר נתחיל לעבוד על דברים כמו אפיון משרה, חיפוש עבודה והכנה לקראת עבודה. היא אמרה שלא בטוח שנוכל לעמוד במטרה שלי להתחיל לעבוד בספטמבר מאחר ויש דברים שלוקחים זמן, אבל היא מנסה כמה שיותר לכוון לשם. אנחנו גם נהיה קשובות לתהליך, ונראה אם יש דברים שדורשים יותר זמן.

התחלנו לענות על השאלון. השאלה הראשונה הייתה על איך הבוקר שלי נראה. אמרתי שבימים של בית ספר אז יש לי שעון מעורר לשעה 6 בבוקר, אז אני קמה, מתארגנת, יוצאת מהבית חמש דקות לפני השעה 7, ומגיעה לבית הספר לקראת 7 וחצי. אמרתי גם שאני הולכת לישון בשעה קבועה פחות או יותר כל יום. הרחבתי ואמרתי שבימים של חופש אני קמה מאוחר יותר, ושבאופן כללי בימים שיש לי משהו בשעות הבוקר אני מכוונת שעון מעורר לשעה או שעה וחצי לפני השעה שבה אני צריכה לצאת מהבית. היא שאלה אם יש לי דברים קבועים שאני שמה בתיק או תיק קבוע שאני לוקחת איתי למקומות. אמרתי שאני לוקחת איתי את התיק של בית הספר לכל מקום, ואני תמיד דואגת שיהיה בו ארנק, מים, סוודר ולפעמים גם אוכל. היא אמרה שזה שזמנים זה דבר חזק אצלי זה דבר מאוד משמעותי בעבודה וגם בשירות צבאי. "אגב שירות צבאי, יש עדיין מיונים שאני צריכה לעבור, אז צריך מקום עבודה שיתחשב בזה. כאילו, שבשבועות רגילים אני אוכל להגיש את כמות המשמרות שצריך, אבל לא בטוח שאוכל לעשות את זה בשבוע של מיון" אמרתי. היא שאלה אם זה משהו שאני אדע עליו מראש. אמרתי שאני לרוב אדע עליהם כשבועיים מראש, ונתתי כדוגמה את הזימון שקיבלתי ליום המא"ה,שנקבע לשבוע שלאחר מכן. הם מתרכזים בחודשים אוקטובר - ינואר או פברואר, ושכמות ומועדי ימי המיון שיהיו לי תלויה בתפקידים שאתמיין אליהם. היא אמרה שמזה היא מסיקה שהשאיפה היא למקום שיש בו גמישות. פירטתי ואמרתי שאם נניח אני חייבת להגיש 5 משמרות בשבוע, אז בשבוע רגיל אני יכולה להגיש לימי ראשון עד חמישי בבוקר, ובשבועות שיש לי מיון אז לא בטוח שאוכל לשבץ 5 משמרות מאחר ויש לי גם דברים אחר הצוהוריים, אבל אעשה כמיטב יכולתי. ציינתי גם שלרוב, המיונים הם של יום אחד. "זה דבר שנצטרך להציף. זה לא צריך להיות הדבר הראשון שאומרים נגיד בריאיון עבודה. אבל בדרך כלל שיש מספיק מרחב תמרון ויש מספיק עובדים, אפשר לשחק עם זה" אמרה. חידדתי ואמרתי שיהיה לי קל יותר לעבוד במשמרות קבועות, ובשבועות יוצאי דופן אני אסדר בהתאם את הגשת המשמרות שלי. חזרנו לשאלה, ורבקה שאלה אותי אם יש לי טקס התארגנות כלשהו. אמרתי שאני בוחרת את הבגדים שלי בבוקר, שבימי בית ספר ההורים שלי מכינים לי אוכל, ושבחופשים אני דואגת לעצמי לאוכל לפני שאני יוצאת.

השאלה הבאה עסקה בלבוש. אמרתי שאני מצליחה להתאים את הלבוש למקום. אמרתי שנניח אני נפגשת עם חברה, אז אני אתלבש כמו שאני מתלבשת לבית הספר ושאתלבש בצורה יותר פורמלית לאירוע כמו חתונה. רבקה אמרה שיש מקומות עבודה שדורשים לבוש יותר פורמלי, ואמרתי שאין לי בעיה עם זה. ציינתי שיש לי בעיה עם חולצות ארוכות ודקות ושבימים קרים אני לובשת בהרבה מקרים חולצה קצרה ומעליה ג'קט, אך אם חולצה ארוכה ודקה היא חלק מקוד הלבוש במקום, אכבד זאת ואלבש אחת. רבקה שאלה אותי על סגנון הבגדים שאני אוהבת, ואמרתי שאני אוהבת בגדים צבעוניים ועם הדפסים מיוחדים.

נשאלתי על היגיינה וטיפוח. אמרתי שאני מקפידה להתקלח ולצחצח שיניים בשעות הערב, אך אני לא תמיד עומדת בזה ואז אני מצחצחת את שיניי בבוקר. הוספתי שאני תמיד שמה דאורדורנט, ושבימים של מחזור אני מקפידה להחליף פד כל שעתיים. היא שאלה אותי האם יש לי לוח זמנים כתוב, ואמרתי שלא. אמרתי שאני מסתובבת עם שעון יד, ונניח השעה עכשיו היא 10 וחצי, אז הפעם הבאה שאחליף תהיה ב12 וחצי צפונה.

השאלה הרביעית עסקה בסדר וניקיון. רבקה שאלה אותי האם יש לי חדר משלי, ועניתי בחיוב. אמרתי שהסדר והניקיון בחדר שלי הוא פחות מוקפד, אבל במרחבים הציבוריים בבית אני הרבה יותר מקפידה עליהם כי גם אחרים מושפעים מזה. רבקה שאלה האם יותר חשוב לי סדר או ניקיון. אמרתי שחשוב לי שאוכל להתנהל בחדר שלי בקלות, כלומר מעט בלאגן לא ישפיע עליי. הוספתי שאני מתנהלת יותר טוב במרחבים מסודרים. אמרתי שאני דואגת לסדר בחדר שלי, ושאצלנו יש לכל אחד חדר נוסף בבית שהוא אחראי עליו ושאני אחראית על הסלון. כלומר, אני אחראית לדאוג לסדר ולניקיון בסלון. כשנשאלתי על מטלות נוספות שאני עושה בבית, אמרתי שמדי פעם מבקשים ממני לסדר או לרוקן את המדיח, וכבר יש לי שיטה איך לעשות כל אחד מהם במהירות.

לאחר מכן, רבקה שאלה אותי על שגרת ערות. אמרתי שבחופשים אני פחות מקפידה על להיות ערה בשעות קבועות, אבל בשגרה אני מתמידה בזה. היא שאלה אותי אם לפעמים אני חשה צניחות אנרגיה במהלך היום. אמרתי שזה מאוד תלוי בכמה עמוס היום שלי היה, ונתתי כדוגמה שכמה ימים לפני היה לי זום של הצבא שהתחיל בצוהוריים והסתיים בשעה שש בערב, וחשתי מותשת אחריו כי זה דבר שאין לי בשגרה. הסברתי שזה לא קורה לי בימי בית ספר.

רבקה אמרה שאמרתי משהו על הפרעת קשב וריכוז ועל טיפול תרופתי. אישרתי את זה, ואמרתי שיש לי הפרעות קשב וריכוז ושבתקופה האחרונה אני נוטלת תרופות על בסיס יומיומי, ושאני חשה שזה עוזר לי להיות יותר חדה וממוקדת. אמרתי שאני עוקבת אחר ההנחיות ולוקחת רק אחרי שאני אוכלת. הוספתי שכשאני לא נוטלת את התרופה אני חשה פחות ממוקדת, ונניח כשיש שתיקה בשיחה, המחשבות שלי נודדות הרחק ממנה, מה שלא קורה כשאני תחת השפעת התרופה.

השאלה הבאה עסקה בדאגה לבריאות, כדוגמת קביעת תורים לרופאים. אמרתי שעד שמלאו לי 18, זה היה תחת האחריות של ההורים שלי, ומאז שמלאו לי 18 זאת אחריות שלי. למשל, בתחילת החודש הייתי צריכה לקבוע תור לרופא שיניים. עשיתי את זה בעיקר בעצמי, עם מעט סיוע מההורים שלי, ובמועד התור אני אלך אליו לבד. או למשל, הייתי צריכה לאסוף תרופה במרשם מבית המרקחת שאת זה כבר עשיתי פעם אחת בליווי של אבא שלי, אבל לא זכרתי איך משלמים אז התקשרתי אליו כדי שיגיד לי והלכתי לאסוף את התרופה בעצמי. רבקה אמרה שמזה היא מבינה שעכשיו כשמלאו לי 18 אז האחריות עברה אליי ואני לומדת איך להתנהל בקופת חולים כמבוגרת, ואחרי כמה פעמים שאני עושה את זה עם סיוע, אני כבר מסוגלת לבצע לבד את אותה פעולה.

השאלה אחריה עסקה בדאגה לעצמי בעת פציעה. אמרתי שלרוב אוכל לטפל בעצמי, ושזה תלוי בחומרת המצב. הוספתי שלרוב יש לי איתי הרבה פלסטרים ופולידין וכזה, אז אני יכולה לדאוג גם לעצמי וגם לתת לאחרים שצריכים, ושאם יש משהו שאני יודעת שהוא עוזר לי ויכול לעזור גם לאחרים, אני מביאה בכמות מספקת כדי לחלוק. נתתי כדוגמה את מחנה הקיץ בצופים, ששם אנחנו צריכים לתלות לייבוש את הבגדים שלנו, ושהבאתי איתי אטבי כביסה לחלק לכולם. רבקה אמרה שנשמע שאני אדם שמאוד מחובר לנתינה ולעזרה, ורואים את זה בעין מאוד חיובית במקומות עבודה.

חזרנו לרגע לתזונה. רבקה שאלה אותי איך אני דואגת לעצמי לאוכל כשאני צריכה. אמרתי שלפעמים אני לוקחת תבשילים מוכנים מהמקרר, ולפעמים אני מכינה לעצמי כריכים למיניהם. הוספתי גם שיש לנו מסורת שכל שישי אנחנו מבשלים ארוחה ביחד, ולפעמים אני מצטרפת ולפעמים לא. אמרתי גם שהייתה פעם אחת שאמא שלי הייתה חולה ואבא שלי היה צריך לבקר את סבתא שלי, אז הייתי צריכה לדאוג לארוחת ערב לכל המשפחה. הכנתי להם מג'דרה, פירה, חביתת טופו ופסטה. היא שאלה אותי אם זה דבר שאני נהנית ממנו, או שאני עושה את זה כי אני צריכה. אמרתי שגם וגם.

השאלה הבאה שהופיעה בשאלון הייתה איך אני מתמודדת במצבים שאני מחוץ לבית ואני רעבה ואין לי אוכל. אמרתי שבגלל שאני טבעונית, אני מקפידה לקחת איתי אוכל כי אני יודעת שלא תמיד אוכל למצוא לי אוכל בחוץ, אבל אם אני נקלעת למצב שבו אין לי אוכל, אני לרוב אקנה חטיף שיחזיק אותי עד שאגיע הביתה.

לאחר מכן, נשאלתי על תודעת בטיחות. רבקה נתנה כדוגמה ערימת ספרים שעומדת ליפול, ושאלה אם אשים לב לכך שצריך להזיז אותם כדי שלא יפגעו במישהו. אמרתי שאני די מודעת לבטיחות, ושלמשל בבית אני מקפידה לנתק מכשירים חשמליים שאינם בשימוש. נשאלתי גם על האם אני משתמשת בטלפון לקבלת מידע. אמרתי שאני נעזרת בטלפון שלי כדי לראות איך אני מגיעה למקומות או לברר דברים דחופים. כשרבקה שאלה אותי על רישיון, אמרתי לה שאין לי, שזה לא דחוף לי ושאני מסתדרת בקלות בתחבורה ציבורית. הוספתי גם שלפעמים אני מתקשה להתמצא במקומות חדשים.

כששאלו אותי על ניהול כספים, אמרתי שיש לי חשבון בנק משלי. אמרתי גם שאני מקפידה לבדוק שאני מקבלת עודף נכון כשאני משלמת. רבקה הוסיפה ושאלה על מיומנויות קופה, למשל חישוב עלויות והחזרת עודף מדויק. אמרתי לה שלפעמים אני מסתבכת עם תרגילים ארוכים בראש, אבל יש דברים שאני יכולה להיעזר בהם כדוגמת המחשבון בטלפון. היא אמרה שהמחשב עושה את כל החישובים, ואני רק צריכה לתת את העודף.

שאלו אותי לגבי כתיבה. אמרתי שלרוב אני כותבת במחשב או בטלפון, ושיש לי כתב יד טוב יחסית ושלרוב אני מסוגלת לקרוא כתב יד של אחרים. הוספתי גם שאני מקלידה מהר בעברית, ובאנגלית זה לוקח לי טיפה יותר זמן. כשנשאלתי על יכולות הביטוי שלי, אמרתי שיותר קל לי להתבטא בעל פה. נתתי כדוגמה את הפעמים שנבחנתי בכתב בבית ספר, שאז נבחנתי מול דף והיה סדר מסוים של תשובה שהייתי צריכה לשמור עליו, אז הייתי מתעכבת הרבה בסיום כל שלב על מנת לוודא שעשיתי אותו כראוי. לכן, אם יש לי רעיון כלשהו, יהיה לי יותר קל להציג אותו בעל פה, לפחות באופן ראשוני. מה שיכול להקל על בהירות הרעיון הוא להקליט את עצמי אומרת אותו, ואז לכתוב אותו בצורה מסודרת. כשנשאלתי על מיומנויות מחשב, אמרתי שאני מתמצאת בתוכונות של אופיס (וורד, פאוורפוינט, אקסל וכו') בצורה בסיסית.

השאלה הבאה עסקה בתקשורת עם אנשים. אמרתי שיותר קשה לי ליזום אנטרקציה שאני רוצה לקיים, לעומת אינטרקציה שאני צריכה לקיים. נתתי כדוגמה את הפעמים שאני מתקשרת למוקד "תתקדמו" כי אני צריכה מהם משהו שזה יותר קל לי, לעומת לבקש מחברה משהו שאני רוצה. רבקה שאלה אותי על אינטרקציות שהיו לי עם אמנים אחרים באירועים שהשתתפתי בהם. אמרתי שבאירוע בחיפה אז היה לנו כמה שבועות לפני מפגש אמנים, אז היה לי יותר קל לדבר איתם ביום האירוע. לעומת זאת, באירוע בתל אביב, לא פגשתי לפני זה אף אחד מהאמנים, אז היה לי קשה יותר ליצור אינטרקציה אחרי האירוע עם האמנים שרציתי לדבר איתם, אבל עשיתי את זה בכל זאת.

כשנשאלתי על מיומנויות קשב לאורך זמן, אמרתי שקשה לי להיות קשובה לאורך זמן במקומות הומים ולפעמים אני מבקשת לחזור על הדברים, אבל אני מתאמצת להיות קשובה ככל האפשר. הוספתי גם שזה משתנה בהתאם לאופי האינטרקציה: אם אני משוחחת עם אדם אחד, אז גם במקום הומה אני אצליח להישאר קשובה. אבל אם נניח אני משוחחת עם כמה אנשים במקביל, זה יהיה קשה יותר להישאר קשובה.

נשאלתי על היכולת שלי לבקש דברים שחשובים לי, כדוגמת הפסקת התרעננות קצרה כל שעתיים, שמוקדם ציינתי שזה חשוב לי. אמרתי שזה דבר שקל לי, ובסופו של דבר זה גם האינטרס של מקום העבודה לתת לי את זה כי זה מסייע לתפקוד שלי. היא שאלה אם נניח אני מבלה עם חברה וחשוב לי לשבת בצד מסוים של האוטובוס כי אחרת יש לי בחילות, אז האם אני אגיד לה את זה ועד כמה אני יכולה לעמוד על שלי. אמרתי לה שאני מאוד יכולה לעמוד על שלי ולבקש דברים שחשובים לי, גם אם זה מצריך התאמות מאחרים. רבקה שאלה עד כמה אני טיפוס מרצה. אמרתי לה שבסקאלה של 1 עד 10 כך ש10 זה עושה דברים שאחרים רוצים ממני בצורה מוחלטת גם אם זה לא מתאים לי, הייתי מדרגת את עצמי במקום 5.

נותרו לנו עוד שאלות, אך זמן הפגישה שלנו תם. רבקה אמרה שנמשיך בשאלות גם בשבוע הבא, בתקווה שאז נסיים אותן. היא התנצלה על כמות השאלות, ואמרה שהשאלות מסייעות לה להכיר אותי יותר.

באלו מיומנויות התמקדו השאלות שנותרו? כל זאת ועוד, בפרק הבא...