אמונה בליווי תעסוקתי - פרק ז' - מחפשות עבודה

תקציר הפרקים הקודמים: אני (אמונה) נערה אוטיסטית. התחלתי תהליך של ליווי תעסוקתי, מתוך מטרה לעבוד לפני הגיוס שלי לצה"ל. עד כה עסקנו בשלב העובדת הסוציאלית, בשלב העמותה, בשאלונים של משרד הרווחה ובאפיון משרה, כלומר להבין מה חשוב לי שיהיה בסביבת העבודה שלי.

 

את הפגישה הזו פתחתי בכך שסיפרתי לרבקה על ריאיון של מרפאה בעיסוק שהיה לי במסגרת הגיוס לצבא, ובריאיון שעשיתי לצורך עבודה סמינריונית בנושא שילוב אוטיסטים במערכת החינוך (אני הייתי המרואיינת). גם סיפרתי שפרשתי מאחת הקבוצות החברתיות שאני בהן כי הרגשתי שהיא כבר לא מתאימה לי.

לאחר שסקרנו את אירועי השבוע שלי, עברנו להסתכל על המשרות שמצאתי. בהתחלה, דיברנו על תנאי העבודה שארצה. אמרתי שאני רוצה לפחות 3 ימי עבודה בשבוע עם העדפה לבוקר, מאחר ואני פנויה בבקרים כל השבוע. אמרתי גם שפעמיים בשבוע אצטרך לצאת בשעה מאוד מסוימת בגלל דברים שיש לי אחר הצוהוריים, אבל אני לא חושבת שזו תהיה בעיה.

התחלנו לסקור את המשרות שמצאתי. מצאתי כמה משרות של מזכירה במשרד, שלא דורשת ניסיון קודם אבל יש בה הרבה אחריות ורכישת ידע בהרבה דברים. רבקה אמרה שזה טיפה פחות רלוונטי כעבודה זמנית, מאחר ולרוב זה אומר שמכשירים אותי במהלך העבודה, וכנראה שעד שיסיימו להכשיר אותי אצטרך לעזוב לצבא.

עברנו להסתכל על משרה של מוכרת בחנות נעליים. במודעה נאמר שתחילת העבודה היא מיידית. אמרתי שזה נראה לי סבבה, למרות המרחק מהבית שלי (בערך 30 דקות לכיוון בתחבורה ציבורית) ושזה דורש אינטרקציה עם אנשים.

היו גם כמה משרות של פקידת קבלה בבית מלון. הן רבקה והן אני הסכמנו שאני עומדת בדרישות לתפקיד, שלא הוצגו במודעה (יש לי אנגלית טובה דיו, מחויבות ומסוגלות לללמוד כשצריך).

בנוסף, היו משרות כמוקדנית. אמרתי שאני חושבת שזה יהיה סבבה עבורי, בעיקר כי יש אפשרות לעבודה מהבית, וגם בעיות הדיבור שלי פחות יהיו נוכחות כי יהיה לי פורמט די קבוע לשיחה. היו עוד כמה משרות, אבל הן פחות מעניינות (לפני שתתהו מה עלה בגורל הרצון שלי לעבוד בספרייה או חנות ספרים, התשובה היא שלא היו משרות רלוונטיות עבורי בתחום).

אחר כך, עברנו לעסוק בכתיבת קורות חיים. בין היתר ציינו את המגמות וכמות היחידות שעשיתי, מאחר והסכמנו שזה מעיד על מחויבות גבוהה ורצינות. ציינו גם תכונות כמו זה שאני מסודרת ואחראית. אחר כך, רבקה אמרה שאולי כדאי שנעשה את חיפוש העבודה, ואם יהיה צורך אז נמשיך את כתיבת קורות החיים.

כשרבקה שאלה אותי לגבי שיתוף העובדה שאני אוטיסטית, אמרתי שאני חושבת שזה לא קריטי לציין את זה בריאיון עבודה, אבל זה כנראה יעלה באיזושהי שיחת חולין, מאחר ואני מרבה לדבר על הקהילות האוטיסטיות שאני בהן. גם אמרתי שלא אכפת לי שידעו מזה. לאחר מכן, אמרתי ששמעתי שמי שמקבל קצבה מביטוח לאומי, פטור מלשלם דמי ביטוח לאומי, וכדי לממש זאת יש טופס שצריך להגיש למעסיק. רבקה אמרה שהיא תברר את זה מול קרן (שאם שכחתם, היא ראש העמותה שדרכה אני מלווה).

בסוף, ניסינו להתקשר לחנות נעליים ולעוד משרה שראיתי. שניהם לא ענו לנו. גיבשנו תוכנית עבודה לשבוע הקרוב. החלטנו שרבקה תתקשר אליהם פעם נוספת, ותציג עצמה כמישהי שמבררת בעבור מכרה שלה. אם נצטרך עוד שיחות, נעשה אותן ביחד, ולאחר מכן אני כבר אתחיל לטלפן למקומות בעצמי. סיכמנו גם שאת הפגישה הבאה נבלה במרכז מסחרי גדול בעיר מגוריי, ונחפש עבודה ברגל.

שלושה ימים לפני הפגישה הבאה שלנו, ביום שני, רבקה שלחה לי הודעה שיצרו איתה קשר מחנות הנעליים, והמעסיק רוצה להזמין אותי לראיון עבודה. לאחר מעט לבטים, החלטנו לנסות לקבוע את הריאיון ליום רביעי, ולהקדים את הפגישה השבועית ללפני הריאיון, כדי לעשות סימולציה. גם ביקשתי ממנה שתתלווה אליי לריאיון, וכך היה. איך היה הריאיון? כל זאת ועוד, בפרק הבא…