אמונה בליווי תעסוקתי - פרק ט' - שבוע ראשון בעבודה

תקציר הפרקים הקודמים: אני (אמונה) נערה אוטיסטית. התחלתי תהליך של ליווי תעסוקתי, מתוך מטרה לעבוד לפני הגיוס שלי לצה"ל. הגענו כבר לשלב העבודה. לפני כן עסקנו בשלב העובדת הסוציאלית, בשלב העמותה, בשאלונים של משרד הרווחה, אפיון משרה ובאיך ראיון עבודה צריך להיראות. הליווי נמשך גם בתקופת ההעסקה, ולכן הפוסטים ימשיכו להיקרא כפי שנקראו עד כה, כלומר אמונה בליווי תעסוקתי.

הגעתי למשמרת הראשונה שלי. העובדת השניה שהייתה איתי, שהיא אחראית המשמרת, הייתה מאוד סבלנית ומסבירת פנים. בהתחלה, כשהיו מעט לקוחות, היא לימדה אותי איך מחתימים כניסה ויציאה, איך מאתרים נעליים ואיך עושים חשבון ללקוחות. הבנתי את זה די מהר, למרות שעדיין לקח לי טיפה זמן למצוא חלק מהנעליים. אחרי בערך שלוש שעות היא אמרה לי שעוד מעט יגיעו עוד עובדות והיא תשחרר אותי (לא ביקשתי להשתחרר). כעבור שלוש שעות וארבעים דקות מתחילת המשמרת, העובדת השניה שחררה אותי. אני חושבת שהחוק מחייב לשלם לי כאילו עבדתי משמרת מלאה, אבל אני עוד צריכה לברר את זה. המשמרת עברה לי מאוד בטוב. שלחתי הודעה למעסיק. אמרתי לו שהיה לי מאוד טוב, ושאלתי אם צריך שאבוא למחרת (יום שישי). הוא אמר שלא, אבל הוא ביקש ממני להגיש משמרות לשבוע הבא והסביר לי איך עושים את זה.

קיבלתי את המשמרות לשבוע הבא. קיבלתי ליום ראשון בבוקר, יום רביעי בבוקר ויום חמישי בבוקר. טיפה התבאסתי שקיבלתי רק שלוש משמרות (בראיון אמרתי שאני פנויה לחמש משמרות, וגם הגשתי איזה שמונה משמרות) אבל הבנתי שזה כנראה כי אני חדשה ובשבועות הבאים אני אקבל יותר. גם באותו שבוע היה יום אחד שבו לא יכולתי בכלל להגיע לעבוד, אז הנחתי שזה משפיע. 

ביום ראשון, הייתה איתי העובדת שהייתה איתי במשמרת הראשונה שלי. באותו היום, גם באה האחראית אזור. היא הייתה מאוד נחמדה אליי. קרה גם שלקוחה ביקשה נעל באותו צבע ומיד כמו זו בתצוגה. גם אני וגם העובדת השניה חיפשנו את הדגם, אבל לא מצאנו. כשהסברתי ללקוחה שגם אני וגם השניה לא מצאנו את הנעל הזו במחסן, היא שאלה איפה השניה. אמרתי לה שהיא בקופה. הלקוחה ביקשה ממני להביא לה אותה, ואז הבנתי שהיא מתכוונת לנעל השניה ואני לעובדת השניה ואמרתי לה את זה. זה היה קצת משעשע. העובדת השניה שלחה הודעה למעסיק שיסביר לנו איפה הדגם הזה נמצא במחסן. מסתבר שהוא היה במקום רחוק יותר מאיפה שהוא אמור להיות, ולכן שתינו לא מצאנו אותו. בשונה מהמשמרת הקודמת, הפעם חלק מהזמן גם ישבתי כי הייתי צריכה לנקות את המדפים של התצוגה. הפעם אני עבדתי משמרת מלאה.

ביום רביעי, הייתה איתי עובדת שלא פגשתי לפני כן, וגם המעסיק בא, וגם אותו לא פגשתי מלפני. המעסיק לימד אותי דברים כמו פריקת סחורה ואיך בוחרים איזו נעל תגיע לתצוגה. הוא גם לימד אותי איך משלימים נעליים לתצוגה. בחלק של השלמת נעליים לתצוגה, הוא הביא לי רשימה שבה יש את המספרים של הדגמים, וצבע שאני צריכה להביא מכל אחד מהם. כל קופסה שמוציאים ממנה נעל לתצוגה מקבלת סימון במדבקה. היה דגם אחד שלא הבנתי איזה צבע אני צריכה להביא ממנו נקודה כששאלתי את המעסיק מה לעשות, הוא ענה לי לבדוק מה חסר בתצוגה. אני הבנתי את זה בצורה מאוד מילולית, יצאתי אל התצוגה כדי לחפש את הדגם הספציפי הזה, ולראות איזה צבע חסר ממנו. מה שהבנתי אחר כך שהוא רצה שאני אעשה, זה ללכת לדגם הספציפי הזה במחסן ולראות בעבור איזה צבע אין קופסה מסומנת. הפעם בעיקר פרקתי סחורה, אבל היו כמה לקוחות שחיפשתי להם נעליים. למשל, הייתה לקוחה אחת שבעבורה חיפשתי נעל לילדים. היא הביאה לי את הנעל בתצוגה, ואני הלכתי לעבר המקום של נעלי הילדים במחסן, ותוך כדי בודקת מה המספר שעל הנעל כדי שאוכל למצוא את הדגם. המעסיק נתקל בי בדרך ושאל אותי איך אני יודעת מה הדגם של הנעל. עניתי לו שזה כתוב על הנעל. הוא השיב לי "לא ראיתי שאת בודקת". זה טיפה עצבן אותי, כי אומנם אני שם רק שלושה ימים, אבל אני יודעת מה אני עושה. אני יודעת איך לאתר נעליים. מלבד זה, הוא היה מאוד נחמד וסבלני. הוא אמר שרק צריך לעבוד על המהירות וחוץ מזה הכל טוב.

ביום חמישי, הייתי פעם נוספת עם העובדת שאיתה עבדתי במשמרת הראשונה. הפעם רוב המשמרת אני סידרתי נעליים במחסן אבל לקראת הסוף התחלפתי עם העובדת השניה. היא עברה לסדר נעליים במחסן, ואני שירתתי לקוחות בקופה. היה קצת עומס, אבל אני חושבת שהשתלטנו על זה די טוב. לקראת סוף המשמרת שלי, באה העובדת שראיינה אותי. הרגשתי שהיא יותר מידי מחמיאה לי. הרגשתי שהיא עושה לי מה שנקרא אינפנטליזציה (הקטנה, מתייחסת אליי כאל ילדה). אני חושבת שהיא הייתה ככה כי זאת הייתה משמרת ראשונה שלנו ביחד. אבל אני קצת חוששת שהיא ראתה שבאתי לראיון עם מלווה, ומזה היא הסיקה שאני אוטיסטית (אין לי בעיה שידעו את זה, אני פשוט לא רוצה לקבל יחס של ילדה קטנה בגלל זה). אומנם זאת המשמרת הרביעית שלי, אבל כמעט הכל אני כבר יודעת איך עושים. זה היה לי לא נעים. מאוד הציק לי שככה התייחסה אליי. אם תהיה עוד משמרת שאנחנו נהיה בה ביחד והיא עדיין תתייחס אליי ככה, אני מקווה שיהיה לי את האומץ להעיר לה ושזה לא יהיה לאוזני לקוחות. נראה לי שאם זה יקרה, אחכה לזמן שבו שתינו לא נהיה במשמרת ואז אני אכתוב לה את זה. זה נותן לי את האפשרות לחשוב טיפה יותר. עם העובדת שהייתה איתי במשמרת הראשונה כבר התחלתי לפתח שיחות חולין, וזה מאוד כיף לי.

מתישהו במהלך השבוע, רבקה ביקשה ממני לשלוח לה את חוזה ההעסקה שקיבלתי. גם סיכמנו שאת הליווי נעשה בהתכתבות, כדי לא לפגוע בעבודה שלי. גם דיברנו על החוויה הכללית שלי במקום, והיא מאוד שמחה לשמוע שטוב לי שם.

כשקיבלתי את המשמרות לשבוע שלאחר מכן (לשבוע שלפני ראש השנה), ראיתי שקיבלתי ארבע משמרות. קיבלתי שלישי ערב, רביעי ערב, חמישי ערב ושישי (גם הפעם הגשתי שמונה משמרות). שימח אותי שהן ברצף, כי זה עושה לי סוג של שגרה. כולן עם עובדות שלא הכרתי מלפני. איך הייתה החוויה איתן? תקראו על זה בפרק הבא