על ציניות וערכים / אמונה שהם

לא פעם אנשים שואלים אותי: "בתור טבעונית, מה היית עושה אם היית תקועה על אי בודד עם פרה?" או "לא אכפת לך מהעובדים הזרים שקוטפים את הצמחים בשדות?". לרוב זה נשאל כהלצה ולא מתוך רצון לשמוע תשובה, ואם לא אענה להם מיד כשיסיימו את השאלה, השואלים יפתחו חזרה את פיותיהם וילגלגו על בחירותיי בחיים. כשאני מנסה לענות לשואלים ברצינות, הם תופסים אותי במילה. כבר חלף הזמן בו זה הצחיק אותי. 

הם לעיתים גם מגדילים לעשות ושולחים בקבוצות סרטונים של מה נעשה בתעשיית החי ומתייגים אותי. בהתחלה זה עוד היה נסבל, אך גם זה נמאס. 

כשאנחנו אוכלים יחדיו, אני נותנת להם להינות מהאוכל הבשרי או החלבי שלהם בשקט, אך הם לא נותנים לי להינות מהאוכל הטבעוני שלי בשקט. הם חוזרים לשאלות כמו שאלת האי הבודד או העובדים הזרים, ולא ממתינים לתשובה. או שהם סתם מנסים לגרות אותי עם אוכל לא טבעוני.

רבים אומרים לי להתעלם, אך זה כבר בלתי נסבל.

אני רוצה להחזיר להם באותו מטבע, אך זה נוגד את הערכים שלי. כנראה שאני והשואלים חונכנו על 2 סטים שונים של ערכים.

אני אומרת להם בגלוי שמאסתי ביחס זה, ושכבוד אמור להיות הדדי ולא חד צדדי. זה לא עוזר. כנראה שגם כאן, אמור זה רק שם של דג.