אמונה בעיר הגדולה

 הערה לקורא: כל השמות המוזכרים כאן הם באישור האנשים המדוברים. לבקשת חלק מהם, חלק מהשמות כאן בדויים. ב20.6, מיד לאחר סיום הלימודים, מיהרתי ללכת הביתה. זה היה יום מאוד מיוחד. לא קיבלתי תעודה עם ציונים בגלל עיצומי ארגון המורים, אבל קיבלתי תעודת הצטיינות ואת הציון שלי במתכונת שעשיתי יום לפני בספרות.  הציון היה 100. עגול. זאת הייתה פעם ראשונה שעשיתי בחינה בעל פה, ונורא פחדתי. בכיתי בבוקר של ה19.6 לפני המתכונת, כי פחדתי מהפורמט החדש הזה שלא התנסיתי בו לפני. הבחינה הלכה נהדר, עם מורה שהרגיעה אותי ועשתה לי אווירה טובה. בחיים לא האמנתי שאראה ציון כזה בספרות. המקרה היחיד שבו עוד איכשהו האמנתי שאראה ציון כזה בספרות הוא אם אביט אל תוך הראי של ינפתא מהארי פוטר, שבו כל אדם יכול לראות את הפנטזיה שלו. לאחר הלימודים, הגעתי הביתה. חיפשתי את מיטב בגדיי הצבעוניים. הרי מדובר ביום חג, ומוטב שאראה במיטבי. ידעתי שאני הולכת לפגוש אנשים טובים ונפלאים שהם כמוני, והתרגשתי מאוד. זה גם מה שאמרתי לאחרים כשסיפרתי להם על החג, שאני הולכת לפגוש הרבה אנשים נפלאים וטובים שהם כמוני. את חלקם פגשתי בעבר, עם חלקם רק ...