סוד חטוף / אמונה שהם

 כשהייתי בגיל יסודי, היה סוד במשפחתי, שעליו הייתי צריכה לשמור. במקביל, קצב הדיבור החל לדהור. להסליק את הסוד בין המילים. שלא ידעו עליו חלילה מכרים. לסלק אותו ממני ושאחרים לא ידעו ממנו כאחד, חוץ ממי שהיה חד לברור בינו לבין שאר המילים שיצאו מפי. את הסיכון לא נטלתי. את הסוד העברתי הלאה, לבובת פלסטיק. גם אם תרצה לפצות את פיה ולחשוף אותי לעולם, היא לא תוכל. עכשיו הסוד כבר לא בידיי, הוא נצור אצל דברים דוממים.

את הנזק שנגרם מההסלקה וההסתרה, אני לומדת היום לתקן. אני כבר לא מחביאה סודות בין ערימות של מילים אחרות, אלא מחפשת אנשים שלהם מותר ורצוי לי לגלות. מהם אני מקבלת עצות או סתם אוזן קשבת לסיפורים וחפירות. אט אט, המילים נמתחות, ומפסיקות להחסיר אותיות. הן כבר לא בורחות מפי כדי שלא יבחינו בהן ובמשמעותן. עכשיו הן יכולות לנוח ולא צריכות לדהור.