מסיכות ומשקפיים / אמונה שהם

 האוטיזם שלי הוא כמו המשקפיים שלי. אני יכולה להוריד את משקפיי ולהתעלם מקיומם, ובאותה מידה אני יכולה להתעלם מהיותי אוטיסטית. בנוסף, שניהם מאפשרים לי לראות את העולם אחרת. עם המשקפיים, גם הדברים הרחוקים הופכים לברורים יותר. עצם היותי אוטיסטית מאפשר לי לחשוב על פרשנויות מגוונות למצבים חברתיים, לטוב ולרע.

אך יש ביניהם הבדל. את משקפיי אני יכולה להוריד ממני ולא להיפגע. המספר שלי נמוך מספיק. אני לא יכולה לנסות להפסיק להיות אוטיסטית ולא להיפגע מכך. אם אני מנסה להסוות את היותי אוטיסטית, אני שמה על עצמי מסיכה. אני מחקה התנהגויות שלפעמים אני לא מוצאת בהן יותר מדי היגיון או לא מוצאת בהן היגיון בכלל, ומדחיקה התנהגויות אחרות שעושות לי טוב ולא פוגעות באיש, רק שהן נחשבות לא מקובלות. אני הופכת למעין מריונטה של החברה הנוירו - טיפיקלית. כנגד המשקפיים לא עולה שום דבר. כנגד האוטיזם עולה מסיכה שפוגעת בי.