אמונה בליווי תעסוקתי - פרק ה' - שאלות על גבי שאלות - חלק 2 (פגישת ליווי שלישית)

תקציר הפרקים הקודמים: אני (אמונה) נערה אוטיסטית. התחלתי תהליך של ליווי תעסוקתי, מתוך מטרה לעבוד לפני הגיוס שלי לצה"ל. עד כה עסקנו בשלב העובדת הסוציאלית, בשלב העמותה ובשאלונים של משרד הרווחה.

הפעם בתחילת הפגישה, סיפרתי לרבקה על יום המא"ה שהיה לי כחלק מהמיונים לצבא. שיתפתי בחוויה שלי מהחלק של הסימולציות, שבו הייתי צריכה להתנהל כנותנת שירות מול לקוח לא מרוצה ולטפל בו בצורה מיטבית, תוך שמירה על הנהלים שאני כפופה להם. גם שיתפתי שגיליתי על עצמי שקל לי יותר להציע עזרה כשאני יודעת בודאות שצריך אותה. רבקה אמרה שזה מאוד רלוונטי בעיניה לעולם התעסוקה, ושבהמשך למה שאמרתי בפגישה הקודמת על זה שאני תמיד מביאה אקסטרות מכל מיני דברים כדי לתת לאחרים, נראה שאני אדם שמודע לצורכי הסביבה. היא אמרה שבפגישה הזו נמשיך את השאלון שהתחלנו למלא בפגישה הקודמת.

השאלה הראשונה הייתה על היכולת שלי לקבל עזרה מאחרים. אמרתי שלפעמים קשה לי לקבל ולבקש עזרה מאחרים, אבל עם הזמן זה דבר שנהיה יותר ויותר קל עבורי. נשאלתי גם על אופי הקשר שלי עם האחים שלי, ואמרתי שאנחנו לא מאוד קרובים האחד לשני.

כשנשאלתי על אופי העבודה שארצה, אמרתי שאני לא רוצה להיות כל הזמן במעמד של נותנת שירות, כלומר שאופי העבודה יהיה יותר לעבוד לבד, אך גם לסייע לאנשים במידת הצורך.

השאלות שבאו אחר כך עסקו בהתנהלות שלי בקונפליקטים. הראשונה מביניהן עסקה במקרה שבו מישהו פגע בי. עניתי שזה מאוד תלוי במקרה ובמי מדובר. זאת שבאה אחריה עסקה במקרים בהם פגעתי באחרים. אמרתי שאם אני שמה לב, אני מתנצלת, ושהייתי שמחה שמישהו שנפגע ממני ישקף לי את זה אם לא שמתי לב, ולהתנצל על כך במידת הצורך.

שאלו אותי גם על התמודדות עם רגשות כמו חרדה ולחץ. אמרתי שלפעמים אני לוקחת רגע לעצמי כדי להירגע.

כששאלו אותי על עצמאות, אמרתי שאני עצמאית מבחינת ניידות למרות שאני מסתייעת בתחבורה ציבורית וגם יש לי חשבון בנק משלי, ועוד מעט אתחיל לקבל את הקצבה החודשית מביטוח לאומי לחשבון שלי.

כששאלו אותי על מיומנויות מחשב, אמרתי שאני מבינה בתוכנות אופיס כמו וורד ופאוור פוינט כי השתמשתי בהן הרבה כתלמידה, אבל באקסל לעומת זאת השתמשתי יותר בשביל בניית גרפים ופחות בשביל ביצוע דברים יותר סטנדרטיים (למשל להכפיל את הנתונים שבעמודה הראשונה בנתונים שבעמודה השניה ולתת את התוצאות בעמודה השלישית).

אחת השאלות עסקה בהתנהלות מול דמויות סמכותיות. השבתי שבבית ספר היה לי קל מאוד להציף את הצרכים שלי בפני הצוות באופן עצמאי. הוספתי גם שבצופים לדוגמה, גם אם לא הסכמתי עם המרכזת שלי וזה היה בנושא קריטי בעיניי, ניסחתי את דעתי בצורה מכבדת וברורה, ובנושאים הלא קריטיים הייתי מתנהלת לפי בקשותיה.

נשאלתי לגבי הודעות על לוח הזמנים שלי. אמרתי שיש לי לוח זמנים קבוע שההורים שלי יודעים אותו, ושאם יש שינוי אני מעדכנת אותם ואת הגורמים הרלוונטיים האחרים אם יש (למשל את המחנך שלי אם זה מצריך ממני להיעדר מבית הספר/לאחר/לצאת מוקדם או את הצוות שלי בצופים אם זה מצריך ממני להיעדר מפעולה) ואני משתדלת לעשות את זה ישר כשאני יודעת על השינוי. 

השאלה אחר כך עסקה ביחסים שלי עם חברים, ורבקה נתנה כדוגמה חברה שמשתפת אותי בבעיות שקורות לה בבית. אמרתי שאני מקשיבה למה שמשתפים אותי, ואני מנסה להרגיע או להביע הזדהות בכל מיני דרכים, וכשיש לי עצה אני לפעמים נותנת אותה. כשנשאלתי לגבי שיתוף חברים בדברים שקורים לי, אמרתי שאני מרגישה שיש לי אנשים להתייעץ איתם ולשתף אותם בדברים.

רבקה שאלה אותי על ניהול כעסים, ונתנה כדוגמה מקרים שבהם אנשים מתייחסים אליי בצורה לא הולמת. אמרתי שבדרך כלל אני מאוד סבלנית, ואני משתדלת לשמר את זה גם במצבי קיצון כמו עייפות, אם כי זה יותר קשה במקרים כאלו. לרוב זה גם עובד לי. נתתי כדוגמה פעם אחת שבה חברה התייעצה באחת הקבוצות שאני בה על איזושהי בעיה שיש לה. אני ומישהי נוספת ניסינו לסייע לה, אבל היא הגיבה לנו בצורה לא מכבדת. אני הייתי מאוד עייפה, וכמעט עניתי לה "תקשיבי, אנחנו מנסות לסייע לך. בבקשה תתייחסי אלינו בצורה מכבדת", אבל הצלחתי לעדן את הניסוח ושעדיין המסר יועבר. הוספתי גם שאני חושבת שזה שאני מנהלת בקבוצות ווצאפ של האוטיסטים מאוד עזר לי בפיתוח יכולות סבלנות, מאחר וטיפלתי (ועודני מטפלת) בהרבה ריבים גם במצבי עייפות ולפעמים גם הייתי חוטפת אש חזרה, אבל הייתי צריכה לשמור על התנהלות מקצועית ולענות מהשכל ולא מהרגש, למרות שלפעמים מאוד בער בי להעמיד את המעורבים במקומם על ידי הודעות מלאות עצבים. כשרבקה שאלה אותי על חוויותי מניהול הקבוצה, אמרתי שאני לא עושה את זה לבד. למשל בתקופה שהייתי מנהלת בקבוצת אוטיסטים הארצית, שאר המנהלות ואני סיכמנו שנמנה לנו מעין מנטורית מבוגרת שתסייע לנו בטיפול במקרים שבהם אין לנו מספיק יכולות סיוע, ושבקבוצה הירושלמית יש לצידי מנהל נוסף, ולפעמים אני מתייעצת עם צוות בית הספר על אירועים שקורים שם. לפעמים גם קורה שאני מתחילה לטפל במקרה ואני לא מסוגלת להמשיך, אז אני מעבירה את הסמכות למנהל השני ומעדכנת אותו במקום שאליו הגעתי.

השאלה האחרונה בה עסקנו באותה פגישה הייתה בנוגע לכמות הסיוע שאני צריכה בנוגע לריאיונות עבודה. אמרתי שבזה אני חשה שאני צריכה מעט סיוע, כי אני יודעת להציג את עצמי בסוגים שונים של הזדמנויות ולספר על עצמי את מה שרלוונטי לאותו דבר (למשל כשאני מגישה שיר לאירוע הקראת שירה אז אני אגיד שאני משוררת ואתן רקע לשיר או למשל כשאני משתפת דברים שקשורים להיותי אוטיסטית אני אשתף שאני אוטיסטית ואסיט הצידה את העובדה שאני כותבת שירים).

זמן הפגישה שלנו תם, אך נותרו לנו עוד מעט שאלות. רבקה אמרה שבפגישה הבאה אנחנו אמורות לסיים את השאלון. בפגישה הבאה סיימנו את השאלון, והתחלנו לעסוק בשלב הבא. מהן השאלות שנותרו? מהו השלב הבא? כל זאת ועוד, בפרק הבא…