אמונה בליווי תעסוקתי - פרק ב' - העמותה

אמונה בליווי תעסוקתי - פרק ב': העמותה

תקציר הפרק הקודם: אני (אמונה) נערה אוטיסטית. התחלתי תהליך של ליווי תעסוקתי, מתוך מטרה לעבוד לפני הגיוס שלי לצה"ל (יש לי למעלה מחצי שנה עד אז). בפרק הקודם התמקדנו בשלב הראשון בתהליך - שלב העובדת הסוציאלית. היא הסבירה לי על השירותים שעמותות של ליווי תעסוקתי נותנות, וחיברה אותי לאחת שהיא חושבת שתתאים לי. את הפרקים הקודמים ניתן למצוא בבלוג כאן, תחת הכותרת "אמונה בליווי תעסוקתי".

מספר ימים לאחר השיחה עם העובדת הסוציאלית, קיבלתי שיחת טלפון מקרן מעמותת "בית חם". בשיחה, היא שאלה אותי כמה שאלות על עצמי (שאלות כמו מקום מגורים וכדומה) וגם מה העובדת הסוציאלית סיפרה לי על ליווי תעסוקתי. היא גם ביקשה לקבוע פגישה פרונטלית איתי ועם המלווה שהעמותה הצמידה לי, ששמה הוא רבקה.

כשבועיים וחצי לאחר השיחה, התקיימה הפגישה. הפגישה התקיימה במשרדי העמותה, שממוקמים בתוך קניון בינוני בגודלו. קרן סיפרה לי בתחילתה שהפגישה הזאת נועדה כדי להכיר אותי קצת יותר, ולדעת קצת יותר מה מעניין אותי בתעסוקה ומה יותר מתאים לי בהתאם ליכולות שלי.

סיפרתי להן שאני מעוניינת לעבוד בחנות ספרים או ספרייה. שאלו על הזיקה שלי לעולם הספרים, ואמרתי שאני כותבת מאז שהייתי קטנה, שתחזקתי בלוג במשך כמה חודשים, וגם שאני כותבת וקוראת שירה ומשווקת את השירה שלי לקהל הרחב דרך אירועי הקראת שירה. סיפרתי גם שיום לפני כן הלכתי עם חברה לרכוש ספרי שירה, ונתתי שמות של חלק מהספרים שקניתי. קרן שאלה לגבי ספריה באיזור מגוריי. אמרתי לה שיש ספרייה, אבל אין חנות ספרים. היא שאלה אותי גם אם התחלתי לבדוק שם ולשאול, ואמרתי לה שעוד לא התחלתי לחפש. נשאלתי לגבי עצמאות בניידות, ואמרתי שאני מתניידת בתחבורה ציבורית בצורה עצמאית ושלפיכך, לא תהיה לי בעיה לעבוד מחוץ לשכונה שלי. רבקה הוסיפה שיש גם ספרייה בשכונה סמוכה, וכן יש ספרייה וחנות ספרים על יד התיכון בו למדתי. קרן שאלה אותי באלו חנויות ספרים הייתי יום לפני, ונתתי את השמות של כל החנויות שזכרתי. היא אמרה שבחנויות ספרים יש מגוון של עבודות שצריך לעשות כגון פריקת ספרים, מתן שירות ללקוחות ועבודה בקופה. אמרתי שאולי החלק שיהיה לי הכי קשה מביניהם זה מתן שירות, עקב דיבור מהיר שלפעמים מתפרץ. ציינתי גם שאני כבר יותר שולטת במהירות הדיבור, אבל ברגעים של התרגשות או לחץ זה יותר נוטה לקרות. הוספתי שאני לא מאוד חזקה פיזית, אבל אני כן יכולה לסדר ספרים כי אני אדם יחסית מסודר ואחראי. קרן אמרה שיש מקומות שבהם רוצים שהעובד יעשה את כל סוגי הדברים הנדרשים, ויש מקומות שמאפשרים לעשות רק חלק מהדברים שצריך לעשות בחנות. היא הוסיפה שיש מישהי שמלווה על ידם שהשתלבה לא מזמן בסניף של צומת ספרים, ואיתה מאוד התעקשו על להיות בקופה אבל יש מקומות שלא, וכל מקום עבודה והדרישות שלו. היא שאלה אותי אם יש עוד נושאים חוץ מספרים, ואמרתי לה שלא כל כך. 

קרן שאלה אותי לגבי זמינות לעבודה. אמרתי לה שבבקרים אני פנויה, אבל אחר הצוהוריים פחות, כי יש לי קבוצות חברתיות פעמיים בשבוע בשעות אחר הצוהוריים המאוחרות ועוד שני טיפולים פרטניים, שאותם אני יכולה להזיז בהתאם לשעות העבודה, ושאני פנויה לעבוד בשישי. שאלו לגבי עיסוק בתחומים נוספים שאינם ספרים, וציינתי שבגלל שאני טבעונית, אני לא רוצה לעבוד במקום שקשור לאוכל בשום צורה שהיא. כלומר זהו תחום העיסוק היחיד שמחוץ לתחום בצורה כמעט מוחלטת. קרן יצאה מהחדר לכמה דקות, ורבקה שאלה אותי על דעתי לגבי עבודה במקומות אוכל שהם 100% טבעוניים. אמרתי שזו אופציה מבחינתי. 

קרן שבה לתוך החדר, ורבקה סיפרה לה מה שאמרתי. נשאלתי לגבי דברים נוספים שחשובים לי במקום העבודה. אמרתי שחשוב לי שיהיה לי קל להגיע משם לקבוצות החברתיות שלי, שממוקמות בשני קצוות שונים של העיר, אבל זה לא מאוד קריטי לי.

כשקרן שאלה האם להתחיל להרחיב על התהליך של הליווי התעסוקתי, אמרתי לה שכן. היא התחילה ואמרה שלכל אחד שמתחיל תהליך ליווי דרכם, יש מלווה שמלווה אותו בתהליך. כפי שאמרתי קודם, למלווה שלי קוראים רבקה. התהליך הוא אישי והוא מתנהל בעיקרו מול המלווה, ומטרתו היא להכיר אותי יותר לעומק מבחינת יכולות ומבחינת מה אני מחפשת מבחינת תעסוקה. היא הרחיבה ואמרה שכוונתה בשאלה "מה את מחפשת מבחינת תעסוקה?" היא לא רק לתחום שבו ארצה לעבוד, אלא גם לדברים כמו תפקיד, כמות שעות, דברים כמו צרכים חושיים כדוגמת רגישות לרעש וכדומה. לאורך התהליך לומדים ובוחנים את כל האופציות מכל הכיוונים ומחליטים על 2 או 3 עמדות/מקומות עבודה. בנוסף, לומדים דברים כמו כתיבת קורות חיים והצגה עצמית מול מראיין, וגם רואים איפה צריך עזרה. הכל לפי החלטתי (איפה אני רוצה שיעזרו לי, איפה אני רוצה שיתנו לי להתמודד לבד, מהי עמדת העבודה שאני רוצה ומתאימה לי) והם עוזרים לקבל החלטות. היא הוסיפה שמאוד קשה למצוא עבודה כשמתקבעים על משהו אחד, בעיקר כשיש שמונה חודשים עד שאתגייס. המטרה הסופית היא שאתחיל לעבוד יחסית מהר, מאחר ואין לי המון זמן עד הגיוס. במסגרת הליווי, רבקה המלווה גם מסייעת לי לשלוח קורות חיים ולהתקשר למקומות. רבקה עוזרת לי ללמוד את המיומנויות והכלים להשתלבות בשוק העבודה כדי שכאכנס מחדש לשוק העבודה אחרי הצבא, יהיו לי כבר את המיומנויות והכלים הדרושים לכך. מדובר בתהליך מעמיק של עבודה על כל המיומנויות והכלים הדרושים והחוזקות שטמונות בי. הליווי נמשך גם לאחר מציאת מקום עבודה, בדרכים כמו המשך הקשר מול המלווה, התלוות לריאיונות וביקורים של המלווה אם יש צורך.

רבקה הגישה לי 11 כרטיסיות, שבהן כלולות כל המיומנויות שעליהן עובדים בליווי. היו שם דברים שבהם אני יודעת שלא אצטרך עזרה (כמו למשל עמידה בזמנים), לצד מיומנויות שאני יותר מתקשה בהן (כמו למשל ביצוע משימות בצורה יעילה או בקשת עזרה). כשסיימתי לעיין בכרטיסיות, רבקה שאלה אותי אלו מחשבות יש לי על המיומנויות שראיתי שם בכרטיסיות. סיפרתי לה שיש מיומנויות שבהן אני מרגישה שאצטרך יותר סיוע, כמו לדעת לבקש עזרה, ונתתי כדוגמה את הקושי שהיה לי בלמצוא את המשרדים בתוך הקניון והתקשיתי לבקש עזרה מאחרים. הוספתי שזה היה ככה גם בתקופת לימודיי בבית הספר. קרן אמרה שזה יכול לפגוש אותי במקום העבודה במקרים כמו שאני מסיימת משימה או שיש משהו שאני לא יודעת ואז אני צריכה לפנות למי שמעליי וזה יכול להיות טיפה מאתגר. הוספתי גם שיש לי קושי בניהול משימות, בדברים כמו חלוקה לשלבים וכתוצאה ביצוע מיטבי של המוטל עליי. קרן אמרה שזאת בהחלט אחת המיומנויות שעליהן עובדים בליווי, גם מול המלווה וגם קצת מול המעסיק. העבודה מול המעסיק כוללת בתוכה כמעט אך ורק פירוט של משימות. היא הוסיפה שזה מאתגר כאשר המשימות משתנות על בסיס יומיומי, אבל אם זה קושי מהותי אז מכוונים לעמדות עבודה שבהן המשימות לא משתנות באותה תדירות על מנת להקל על העובד.

רבקה שאלה אותי אם ראיתי בכרטיסיות מיומנויות שיותר קל לי איתן. אמרתי לה שמאוד קל לי עם ניהול זמנים. פירטתי ואמרתי שכוונתי היא לדברים כמו התמדה, הגעה בזמן, הודעה מוקדמת על איחור/היעדרות והודעה על התאמות שאצטרך מהבחינה הזו. 

קרן, שהתנתקה לרגע מהשיחה על מנת לכתוב את נקודות החולשה שציינתי, שבה. היא אמרה שבשל יכולת ניהול הזמנים שציינתי, נקודת ההתחלה שלי כבר הרבה יותר טובה. היא חזרה על כך שעל החולשות עובדים בתהליך הליווי. למשל בהיבט של קבלת עזרה, לומדים איך לבקש, ממי לבקש ומתי לעשות זאת, ובתחילת ההעסקה לומדים למי ניתן לפנות לצורך קבלת עזרה. הוספתי שלפעמים קשה לי לקבל עזרה גם כשאני יודעת למי לפנות. קרן שאלה אותי מה עומד מאחורי זה, ואמרתי שזה מרגיש לי קצת כמו להעיד על חולשה, למרות שאני אהיה חדשה אז לגיטימי שלא אדע דברים שנחשבים בסיסיים, ושגם אם אני לא חדשה כנראה שלא יכעסו עליי אם אשאל שאלות. הוספתי גם שלפעמים אני מרגישה חוסר נוחות לבקש עזרה.

קרן אמרה שהתהליך מבוסס על מפגשים שבועיים, ומדובר על תהליך שמצריך ממני מחויבות רבה ושהיא קיבלה ממני רושם של מישהי רצינית ולכן היא לא חושבת שאתקשה בזה. מיד אחר כך, היא שאלה אותי על פרטים מזהים כמו תעודת זהות, תאריך לידה, מספר טלפון, כתובת ושמות ההורים, וכתבה את תשובותיי. היא גם שאלה אותי לגבי הכרה בביטוח לאומי ואחוזי נכות. את אחוזי הנכות לא זכרתי, אז אמרתי שאני לא זוכרת ושזאת שאלה להורים שלי. נשאלתי גם על בעיות רפואיות נוספות, וציינתי שיש לי הפרעות קשב וריכוז ואני מטופלת תרופתית ושהסתדרתי די סבבה בבית ספר, למרות שאז לא נטלתי תרופות. כשנשאלתי על קשיים בעמדות עבודה, אמרתי שיהיה לי קשה יותר לתת שירות במקומות הומים, שלמשל יש מולי תור של עשרים אנשים ובמקביל אנשים מגיעים לשאול שאלות אז זה יכול להיות לי קשה. נשאלתי גם על קופת חולים ועל אפוטרופוס. ציינתי שאין לי אפוטרופוס, ושהקצבה תתחיל לעבור אליי בגיל 18 ו3 חודשים (ככה זה עובד עבור כולם). שאלו אותי גם לגבי קריאה וכתיבה בעברית ובאנגלית. אמרתי שמיומנויות הקריאה והכתיבה שלי בעברית הן מאוד טובות, ובאנגלית הן ברמה מספיקה. כששאלו אותי על מעורבות ההורים בתהליך, עניתי שההורים שלי היו אלו שחיברו אותי לעובדת הסוציאלית, ואני מעדכנת אותם במה שקורה. שאלו אותי גם על חברים, וסיפרתי שעיקר הקשרים החברתיים שלי נרקמו דרך קבוצות ווצאפ של נוער אוטיסטי שאני בהן. 

בסיום הפגישה, קרן הגישה לי מסמך ויתור סודיות לחתום עליו, מאחר וכעת אין לי אפוטרופוס. היא הסבירה שהמסמך נועד על מנת לאפשר להם לתקשר עם העובדת הסוציאלית ולעדכן אותה בהתפתחויות מהותיות כגון תחילת הליווי, ראיונות, קבלה לעבודה והתחלת עבודה, וכן גם תקשורת מול המעסיק בפרטים החשובים. היא הוסיפה שכמובן גם שואלים אותי לפני. רבקה ואני קבענו שאת הפגישה הבאה נקיים בשבוע שלאחר מכן, במרכז קניות קרוב לביתי.

כמה ימים לאחר מכן, רבקה ואני נפגשנו במרכז הקניות כפי שקבענו.

 מה קרה בפגישה? תגלו בפרק הבא