אמונה בליווי תעסוקתי - פרק ח' - ספיישל ראיון ראשון

תקציר הפרקים הקודמים: אני (אמונה) נערה אוטיסטית. התחלתי תהליך של ליווי תעסוקתי, מתוך מטרה לעבוד לפני הגיוס שלי לצה"ל. עד כה עסקנו בשלב העובדת הסוציאלית, בשלב העמותה, בשאלונים של משרד הרווחה ובאפיון משרה, כלומר להבין מה חשוב לי שיהיה בסביבת העבודה שלי.

הגיע יום הראיון. רבקה ואני נפגשנו כשעה לפני הראיון, על מנת לעשות סימולציה. הפגישה נפתחה כרגיל בסקירת אירועי השבוע שלי. הפעם שיתפתי שביקרתי פעם נוספת במרפאת השיניים, והשיננית שטיפלה בי הייתה מאוד נחמדה. שיתפתי גם שאני מאוד לחוצה מהראיון.

לאחר מכן, עברנו להתכונן לראיון. רבקה גילמה את דמות המראיין, ושאלה אותי שאלות. בתחילת הסימולציה הצגתי את עצמי, ואמרתי שאני בת 18 ולפני גיוס. כשנשאלתי על תכונות, השבתי שאני אמנם חסרת ניסיון אבל אני פתוחה ללמוד, מאוד אחראית ועומדת בזמנים. כשנשאלתי על פניות למשמרות, סיפרתי שאני פנויה בבקרים, ושיש יומיים קבועים בשבוע שבהם אני לא יכולה לעבוד בערב. אחרי כמה שאלות מצידה של רבקה, התחלתי אני לשאול שאלות. שאלתי לגבי השכר ולגבי השעות של המשמרות. רבקה אמרה שגם אם לא ישאלו על התכונות שלי, מן הראוי שאזכיר זאת בראיון, מאחר ובראיון אנחנו מנסים לשווק את עצמנו ולהסביר למה אנחנו מתאימים למשרה. היא גם אמרה ששאילת שאלות את המראיין מעידה על עניין בעבודה.

בתום הסימולציה, רבקה שאלה אותי איך זה יהיה לי לעבוד בסביבה חרדית, מאחר וזהו קהל הלקוחות העיקרי של החנות. אמרתי שכל עוד הם מכבדים אותי ואת חוסר האמונה שלי באלוהים, הכל טוב. שיתפתי אבל שאני חוששת שיפסלו אותי כי אני חלק מהקהילה הגאה, וזה משתקף בתיק הגב שלי שאני לוקחת איתי לכל מקום, ובצמיד שעל ידי הימנית (ולעיתים נדירות גם בשיחה, אבל רק כשזה רלוונטי לנושא). אמרתי שאני יודעת שזה לא חוקי לפסול אותי על סמך זה, אבל זה עדיין חשש שמקונן בי. היא אמרה שגם אם אכן אפסל בגלל זה, כנראה לא יגידו שלא התקבלתי בגלל היותי מהקהילה, אלא יתרצו את זה במשהו אחר כדי לעקוף את החוק. היא גם הראתה לי את תמונת הפרופיל של המנהל בווצאפ, ויש לו חזות מאוד לא חרדית. 

שאלתי לגבי פטור מדמי ביטוח לאומי. היא אמרה שהיא ביררה את זה מול קרן, וזה לא רלוונטי עד שאני מתחילה לקבל משכורת.

הלכנו ביחד לראיון. סיכמנו שרבקה תהיה לידי, ותדבר רק אם יהיה דברים חשובים להוסיף.

הגענו לחנות נעליים. המעסיק לא הצליח להגיע לראיון, אז אחת העובדות ראיינה אותי. הראיון הלך פחות או יותר כמו הסימולציה שעשיתי מול רבקה (המראיינת שאלה על פרטים אישיים, תכונות וזמינות למשמרות, ואני שאלתי על שכר ושעות של משמרות). המראיינת שאלה אותי האם אוכל להגיע למחרת למשמרת ניסיון בשכר, ועניתי שכן.

קצת מאוחר יותר באותו יום, קיבלתי הודעה מהמעסיק. הוא שאל גם הוא לגבי הפניות שלי למשמרת ניסיון, וסיכמנו שאגיע בבוקר למחרת. גם קיבלתי חוזה העסקה לחתום עליו וטופס 101 שהייתי צריכה למלא. סיימתי למלא אותם, ושאלתי אותו לגבי קוד לבוש. הוא ענה שאני צריכה לבוא בחולצה שחורה ונעליים סגורות, ושאחרי המשמרת הראשונה אני יכולה כבר לקבל חולצה של המקום. בשלב מסוים בשיחה הוא ציין שכולם עובדים בשישי לסירוגין, ושהחנות נסגרת לפני שעת הסיום של האוטובוסים. שאלתי אותו איך מחתימים שעות, והוא אמר שמחר תהיה איתי אחראית משמרת שתסביר לי. הוא אמר שאחרי המשמרת ניסיון הוא יסביר לי איך מגישים משמרות.

הגיע היום למחרת. הגעתי לאיזור החנות כחצי שעה לפני. חשתי המון לחץ וחרדה. נכנסתי לחנות בשעה בה התחילה המשמרת שלי. הייתה איתי רק עוד עובדת אחת, והיא הייתה מאוד נחמדה וסבלנית. היא לימדה אותי איך לתפעל את הקופה ואיך למצוא נעליים במחסן. איך עברה עליי המשמרת הזאת, ובכללי שבוע העבודה הראשון שלי? חכו לפרק הבא…